אבישי בן חיים: שיעור קצר ודברים פשוטים וחשובים על הגמוניה. ומסקנה.
אבישי בן חיים: שיעור קצר ודברים פשוטים וחשובים על הגמוניה. ומסקנה.
הכוח הגדול של ההגמוניה הוא השליטה שלה בתודעה. שימו לב לכתב האישום הזה נגד רעות בן חיים שהעזה לחסום משאיות סיוע לעזה בזמן המלחמה. וכך כתוב על ההפרעה שלה לסדר הציבורי "בלי סיבה סבירה".
ההגמוניה היא זו שקובעת מהי סיבה "סבירה" ומה לא.
.
זה עוזר לנו להסביר את המונח "הההגמוניה לא מודעת להגמוניותה" – כלומר שהיא תופסת את עצמה ואת שליטתה ואת הפריווילגיות שלה ואת הדיכוי של האחר "כמובן מאליו" וכלל לא מודעת אליהם. עמדתה הסובייקטיבית מה סביר ומה לא סביר, נתפסת אצלה כ"אובייקטיבי המוחלט".
ולא פחות חשוב מכך: שליטת הגמוניה בתודעת הספירה הציבורית גורמת לכך שגם מי שאינם חלק ממנה, חונכו לתפוס אותה, את שליטתה ואת ערכיה כ"סדר הטבעי" כ"דבר הנכון".
.
לכן יכול להיות שמי שכתב שדווקא המחאה נגד הכנסת סיוע לעזה בזמן מלחמה היא מחאה "בלי סיבה סבירה", הוא בכלל בן נאמן לישראל השנייה או בת נאמנה לפתק מחל או שס. לכן אנחנו לפעמים שומעים מפכ''לים ואנשי משטרה שברור שסוציולוגית וכנראה גם תודעתית אינם שייכים לשמאל, מתבטאים בסגנון, בשפה ובדברים של שמאל (אפילו מאמצים את האינטונציה). כי הכוח של ההגמוניה הוא לגרום להם לחשוב שלהתיישר עם עמדתה וערכיה זה הדבר "המתקבל על הדעת" כשאתה בתפקיד ממלכתי. לחשוב שהיא מייצגת את "הקומון סנס" הציבורי.
.
לכן כשההגמוניה משמאל נלחמת למען המונחים מכזבי התודעה והבלתי אפשריים "משטרה עצמאית" "מערכת משפט עצמאית", היא בעצם (בלי מודעות, לא מרוע) נלחמת נגד שוויון. היא בעצם נלחמת לשמר את כוחה ואת שלטונה. שכן מה זו "משטרה עצמאית"? זה מונח חסר פשר שנועד לכזב לנו את התודעה. הרי בסוף מישהו קובע למערכת החוק מה סדרי העדיפויות שלה. את מה ואת מי לחקור ואת מה ואת מי לא לחקור. מה בעיניה סביר ומה לא סביר. זה לא עצמאי. זה הגמוני.
.
לכן השחרור האמיתי והראשוני בדרך לחברה שוויונית, דמוקרטית ופלורליסטית הוא השחרור התודעתי מכבלי ההגמוניה משמאל והלימוד איזה עומקים יפים יש גם לזרמים האחרים בדמוקרטיה הישראלית להציע. אני מציע להתחיל מללמוד על "המסורתיות". זו שלא רוצה להחליף הגמוניה בהגמוניה. אלא רוצה ליצור סינתזה והרמוניה.