מושיק קוברסקי: הבנתי שהצוותים של איזנקוט מכינים תוכניות, מכאן עד היר…
מושיק קוברסקי: הבנתי שהצוותים של איזנקוט מכינים תוכניות, מכאן עד הירח.
בתור יזם שהקים מספר חברות בחייו עד להנפקה/מכירה מוצלחת, ובמקביל הקשיב לאין סוף מצגות של יזמים (pitches בלעז) למדתי שיעור שלא יסולא בפז: המרחק בין מצגת נוצצת וסיסמאות קליטות למוצר עובד ומתפקד הוא כמעט אין סופי.
לכן, הדעה הרווחת בין משקיעי הון סיכון היא לבדוק שני דברים: האם השוק אליו מכוון היזם הוא השוק הנכון, והאם ליזם יש את האיכויות והאש בעיניים כדי להגיע לקו הסיום. המוצר, המצגת, המספרים, כל זה כתוב על הקרח והמציאות היא מורה קשוח וכיוון הרוח משתנה עשר פעמים בדרך. מי שלא יודע להסתגל ולשנות, דינו נחרץ.
כשאני מסתכל על ה"צוות" שאייזנקוט מביא אני רואה חבורה שמייצגת יותר מכל את מדינת העומק (Deep state), זו שצמודה לקונספציות ישנות, שאין לה את שאר הרוח לשנות. הם טובים בסיסמאות ומצגות אבל ברגע האמת הם כשלו.
קחו לדוגמא את מתן כהנא. לא ניקח ממנו את הרקורד הצבאי, אבל הוא שיתף פעולה מלא מלא עם רע"ם - נציגי האחים המוסלמים בכנסת - ומחק ללא הנד עפעף את כל האידאולוגיה הימנית שהתהדר בה, זו שהשתמש בה קודם לכן כדי לתקוף מימין את הליכוד.
או שאול מרידור, שהתפטר בטריקת דלת בתחילת הקורונה לאחר שהתעמת עם שר האוצר כץ והתמרד נגד הכוונה לתת מענקים נדיבים לעובדים ולעסקים שהמגפה השביתה. הוא כלל לא הבין את גודל הבעייה ואם דרכו, לראות הכל דרך החור שבגרוש, הייתה מתקבלת, המשק היה כנראה נהרס ולא חוזר לצמיחה המסחררת שראינו בהמשך.
או יורם כהן, ראש השב"כ לשעבר, שבחר באופן שערורייתי לנצל את מעמדו כדי להשתלח פוליטית בראש הממשלה. האם זו הייתה הנדוניה שהיה צריך להביא כדי להתברג ברשימה של הטוען לכתר?
או אורית פרקש הכהן, שצמחה על ברכי המערכת של גנץ בכחול לבן, אך מיהרה לחשב מסלול מחדש ולדלג לפלטפורמה של איזנקוט ברגע שזיהתה לאן הרוח נושבת, רק כדי להבטיח את מקומה בלב הממסד הישן.
האנשים הללו הם אמנם אנשים ראויים אך כולם מייצגים בסופו של דבר את לב ליבו של המימסד שעד ה-7.10 ניסה, גם אם למזלנו לא תמיד הצליח, לקשור בעבותות את היוזמה והתעוזה הישראלית.
נתניהו הראה שלמרות האסון הגדול של ה-7.10 (אסון שיכול היה להימנע לו השב"כ והצבא היו עושים את עבודתם) הוא הצליח להפוך את הקערה ולשנות את פני המזרח התיכון. הוא עשה זאת כי כמו שאמר אמש, הוא למד מהאסון שיש לכבד את גורמי הביטחון אך לתת להם להבין שזו מדינה שיש לה צבא ולא צבא שיש לו מדינה. הצוות של איזנקוט מבטא את התפיסה ההפוכה - הפקידים הם ששולטים. הפוליטיקאים הם הנגררים.
ואיזנקוט - הוא הדובי החמוד שמשדר רק סיסמאות וקלישאות כדי שתאהבו אותו. אבל מנהיגות בונים בנחישות, בתעוזה, לא ברפיסות ובכניעה. לא בהסכמה לעיסקה מופקרת עם החמאס. לא ברצון להסדרה עם נסראללה. ולא בהשלמה עם איראן גרעינית.