עמית סגל: בשבוע שעבר התפרסם טור לא פחות ממדהים. רביב דרוקר דרש בהארץ…

עמית סגל: בשבוע שעבר התפרסם טור לא פחות ממדהים. רביב דרוקר דרש בהארץ מראשי המפלגות הערביות שלא להתאחד לרשימה משותפת בגלל החשש שהדבר יפגע בסיכויי גוש השינוי להגיע ל-61.

לתומי חשבתי שהייצוג הערבי בכנסת חשוב לדרוקר, עד שמסתבר שלא. כשקוראים את המאמר המופרך והמתנשא הזה מבינים איזה מחנה פה מתייחס לערבים כמשרתים, אבל לא כמו בברית המשרתים אלא ממש: רצונותיהם אמורים לשרת את המעמד הרלב״יסטי העליון. אין פלא שבמגזר זעמו על דרוקר.

לזעום אפשר, אבל אין צורך להיות מופתעים. ביום הבחירות האחרון, כשנדמה היה ששיעור ההצבעה הערבי נמוך מאי פעם (זו כמובן הייתה תעמולה של דרוקר וערוצו; בפועל לאורך כל היום שיעור ההצבעה היה גבוה מהבחירות הקודמות), פרסם הפרשן הפוליטי את הציוץ המדהים הבא על הערבים: ״המגמה נמשכת אבל יש טענה שכשהמסיק יסתיים הם יילכו להצביע״.

כן, כן. יסיימו את המסיק, יגזזו את העיזה, יכינו חומוס משאוושה, יגלגלו את שרשרת המסבחה ויבואו להצביע.

אלה הערבים לפי דרוקר: חבורה של מוסקי זיתים שמתבקשים להתחבר ולהיפרד בהתאם לצורך התורן שלו, בשבתו כיועץ הארגוני של השמאל היהודי. הערבים לכשעצמם מעולם לא עניינו אותו אלא כאינסטרומנט להכ