שלמה פילבר: על 'אלימות המתנחלים' וה'תמונות הקשות בחו"ל'.
שלמה פילבר: על 'אלימות המתנחלים' וה'תמונות הקשות בחו"ל'.
השמאל הישראלי ובעולם הם אלופי העולם במיתוג, תרבות הווק הופכת את הרודפים לנרדפים, ואת האכזריים למסכנים. - 'רעב בעזה' הוא אחת הדוגמאות הקלסיות.
אז מה כיום קורה ביהודה ושומרון?
אחרי 30 שנה של תרבות מגננה והכלה, שבהם היהודים היו מכונסים בצירי התנועה ומאחורי גדרות הישובים בעקבות הסכמי אוסלו. חל מהפך.
קו המגע והחיכוך עבר, משערי הישובים, תחנות האוטובוסים בצומת או שולי צירי התנועה המרכזיים. שעד אליהם היו מגיעים פורעים, מחבלים ומפגעים שהרגישו חופשיים להסתובב בכל המרחב. לגבולות הכפרים הערביים.
נבנו במרחב הפתוח עשרות רבות של "חוֹות בודדים" בסגנון אריק שרון בנגב בשנות ה 90, שמגינות נוכחות במרחב הפתוח.
רוב ערביי יו"ש הם תומכי חמאס, שצהלו ב 7.10, ואם היו יכולים לשחזר את בארי היום בבת חפר לא היו מהססים.
אבל, המצב השתנה וקו המגע והחיכוך בין היהודים לערבים, עבר מגדרות הישובים היהודיים וצירי התנועה המרכזיים, לכניסות לכפרים הערבים.
התמונות בכל העולם של 'פלשתינאים נצורים', הם מודל 2026 של "הרעב בעזה". שמראות כרגיל את הסרט מהאמצע, ורק את הסצנה שבוחר הבמאי הפרוגרסיבי. במערכה הראשונה לרוב היו אלו הפורעים מהכפרים שמתגרים עכשיו ברועי הצאן ובחוות ומנסים לפגע בהם.
אלא שכמו בעזה, בלבנון, ובסוריה. הישובים ביש"ע יצרו גם הם לעצמם 'קו צהוב' של רצועת בטחון רחוק מהאזרחים.