הפרופסור משה כהן אליה:
הפרופסור משה כהן אליה:
הדיפ סטייט הכלכלי
במונחי כלכלת מאקרו, סמוטריץ' היה שר אוצר מעולה: בנק ישראל צופה ל-2026 צמיחה של 4% ואינפלציה של 1.8%. למרות האזהרות של כלכלנים סביב הרפורמה ולמרות המלחמה הארוכה מאוד, התוצר לנפש בישראל הוא מהגבוהים בעולם המפותח.
אז איך אפשר להסביר את העובדה שהמזון, הדירות והמכוניות כל כך יקרים? הרי לפי ה-OECD מחירי המזון והדיור בישראל הם מהגבוהים בקרב אותן מדינות, הרבה מכפי שניתן לצפות לפי רמת התוצר לנפש.
במידה רבה קורה בגלל "הדיפ סטייט הכלכלי". זהו מבנה כוח כלכלי שהתקבע בישראל במשך עשרות שנים; מבנה כוח שבו הרגולטורים שבויים בידי קבוצות אינטרס ושחקנים חזקים וותיקים שנהנים משוק לא תחרותי, כזה שמתחרים חדשים מתקשים מאוד להיכנס אליו.
מונופולים בתחום המזון או הבנקים מצליחים לשבות את הרגולטור כי הם מאורגנים הרבה יותר טוב מהאוכלוסייה הכללית, שהיא דיפוזית. כי לקבוצה קטנה ("קבוצת אינטרס" במונחים של כלכלה פוליטית) שמרוויחה הרבה מהמצב הקיים יש תמריץ עצום להילחם עליו; למיליוני צרכנים (שכל אחד מהם מפסיד קצת) קשה הרבה יותר להתארגן.
קבוצות האינטרס האלה מצליחות גם כי הן קורצות לרגולטור: "היי, כשתצא מהשירות הציבורי, מחכים לך תנאים נוצצים במגזר הפרטי, ולכן לא כדאי לך לצאת נגדנו, כי נדפוק אותך לאחר מכן". וכך הבנקים חוגגים על חשבוננו, כי נערי האוצר ואנשי בנק ישראל משתלבים לאחר מכן שם, וכך נשמר מבנה הכוח הכלכלי ואנחנו אלו שמשלמים את המחיר.
כולם יודעים היטב שזו הבעיה. אבל חברי הכנסת, וכמובן גם הרגולטורים, חוששים מאוד מלהתעסק עם מבנה הכוח הכלכלי הזה. כי אחרת הם יהיו מחוקים. ויש מעט מאוד אנשים אמיצים שמוכנים לעמוד מול מבנה הכוח הכלכלי הזה, מול הדיפ סטייט הכלכלי.
ולכן הפגנות קפלן לא היו באמת הפגנות למען הדמוקרטיה. הן הפגנות שנועדו לשמר את הדיפ סטייט הישראלי על גווניו השונים, ולא רק את היוריסטוקרטים, את האליטות הפוליטיות וה"מקצועיות", אלא גם את הדיפ סטייט הכלכלי, שחי על חשבוננו הרבה יותר מ"החרדים" ו"המשתמטים" שהם אוהבים כל כך לשנוא. נראה את יאיר גולן ושות' יוצאים נגד כל אותם תאגידים ובעלי ההון, שמאוגדים תחת מחאת קפלן ומימנו אותה בנדיבות כה רבה, ולא רק כדי "להציל את הדמוקרטיה", אלא בעיקר כדי להציל את הכוח הכלכלי שלהם.
ודי לראות מה קרה לעיתון "דה מרקר", העיתון שיצא בעבר נגד המונופולים, בזמן הרפורמה. כי כשהאיום הפוליטי גדול, "מוחלים" למונופולים ומשלמים להם "רנטה" – כן, על חשבוננו!