הפרופסור משה כהן אליה:
הפרופסור משה כהן אליה:
איך לתקן את האוניברסיטאות?
אתמול, בתוכנית "הפטריוטים", התבטא ד"ר יניב מרדכי מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב נגד התנהלותו של פרופ' אריאל פורת, נשיא האוניברסיטה. זה היה אירוע חסר תקדים שבו מרצה יוצא באופן כה חד נגד ההתנהלות השערורייתית של נשיא המוסד שבו הוא מועסק.
מרדכי יצא נגד התנצלותה של האוניברסיטה בעקבות הזמנתו של ד"ר דני גולד, מפתח "כיפת ברזל", לשאת דברים בטקס הענקת תואר דוקטור. בנוסף, יצא ד"ר מרדכי נגד ההשחתה הפוליטית הקיצונית שאליה גורר פרופ' פורת את האוניברסיטה שבראשה הוא עומד.
עם ישראל לא יסכים עוד לקבל את ניצול משאבי הציבור למטרות פוליטיות בשם השמירה על ההגמוניה הישנה. החוצפה של נשיא המוסד לשלוח מעת לעת לכלל קהילת האוניברסיטה מכתבים פוליטיים לחלוטין, הכוללים את הגיגיו הפוליטיים, היא פשוט בלתי נתפסת.
אוניברסיטת תל אביב היא מבצר יהיר וחצוף של הווק הישראלי. יש בה הפליה שיטתית נגד אנשי ימין, והשמאל הרדיקלי שולט בה ביד רמה. הדבר מוביל גם לתת-ייצוג תוצאתי חמור של מרצים ממוצא מזרחי.
אבל בעוד שמחלקות הווק באוניברסיטה (מחלקות ה-DEI, מה שקרוי בשפה מכובסת "הכלה ומגוון") מקדמות העדפה מתקנת לנשים ולערבים, כמובן מהצד הפוליטי הנכון, אין מדיניות מקבילה של העדפה מתקנת למזרחים כקבוצה. זאת אף שלפי אחד המחקרים, רק כ-9% מאנשי הסגל באוניברסיטאות המחקר הם ממוצא מזרחי. ואם כבר מעסיקים מזרחים, אז כמובן שתינתן עדיפות לשמאל הרדיקלי המזרחי, שמנותק לגמרי מההעדפות של הקבוצה שממנה הוא מגיע.
וכל הכבוד לד"ר מרדכי על האומץ לעמוד ולהשמיע את הביקורת החריפה הזאת נגד המוסד שבו הוא מועסק, ועוד בתוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14. מרדכי הוא איש שמאל שהתפכח, והוא גם ממוצא מזרחי.
הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות עברו את ההשחתה הפוליטית החריפה ביותר. בשנת הרפורמה הוקם גוף שנקרא "פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה" (להלן: פורום המרצים למען היוריסטוקרטיה), ובו כ-150 מרצים מכל הפקולטות למשפטים בישראל.
חמישה חברים בולטים בפורום - הפרופסורים איתי בר-סימן-טוב, תמר הוסטובסקי-ברנדס, אליאב ליבליך, יניב רוזנאי ואדם שנער - אף פרסמו בכתב העת הבינלאומי I-CON מאמר שכותרתו "סקולאקטיביזם בשירות המאבק בפופוליזם".
במאמר הם מציגים במפורש את פעילותם נגד הרפורמה כסקולאקטיביזם, כלומר, כשילוב מכוון בין סמכותם האקדמית לבין פעילות פוליטית שנועדה להשיג תוצאה ציבורית מסוימת. הם מפרטים את כתיבת ניירות העמדה, ההופעות בתקשורת, שיתוף הפעולה עם ארגוני המחאה, הפנייה לקהילה המשפטית הבינלאומית והמעורבות במשא ומתן הפוליטי, ומבקשים להצדיק את הפעילות הזאת כחלק מן השליחות האקדמית.
אלא שכפי שהזהיר פרופ' טארון קייטן מ-LSE, כאשר המחקר מונע מן הרצון להשיג תוצאה פוליטית מסוימת, נוצר תמריץ העלול להשחית את הפרויקט האקדמי ולפגוע בחיפוש אחר האמת. תכליתה של האקדמיה היא העשרת הידע האנושי באמצעות מחקר נקי ככל האפשר מהטיות פוליטיות, לא ייצור תחמושת אינטלקטואלית עבור מחנה פוליטי.
פורום המרצים למען היוריסטוקרטיה הוא אם כן זרוע של היוריסטוקרטיה הישראלית. במונחים של תיאוריות סוציולוגיות המדמות את האליטות למאפיה, חברי הפורום פועלים כ"דילרים" של היוריסטוקרטיה הישראלית.
הם מפיצים את הטענה האקדמית בדבר "שחיקה דמוקרטית", כאשר למעשה הם מתכוונים לשחיקתה של ההגמוניה האחוס"לית; ומכתימים כל מי שאינו חושב כמותם כבלתי לגיטימי, כאנטי-דמוקרטי וכפופוליסט. הם פועלים בדיוק במתכונת של הווק האמריקאי: דה-לגיטימציה קיצונית והפליה שיטתית נגד מי שאינו חולק את תפיסת עולמם השמאלית.
אם אכן אכהן כחבר המל"ג, אפעל בכל כוחי כדי להחזיר את האוניברסיטאות לייעודן המקורי: העשרת הידע האנושי ומניעת הפיכתן למבצרים של השמאל הרדיקלי בישראל.
ואם הן לא יתיישרו, יש לעבור למודל של "שוברים", שבמסגרתו המדינה מעניקה לסטודנטים את האפשרות לבחור היכן ללמוד, מבלי לתת עדיפות מסובסדת לאוניברסיטאות הציבוריות. כך ניתן יהיה לצמצם את היכולת של אנשי סגל מן השמאל הרדיקלי, ששולטים באוניברסיטאות, להעביר את הסטודנטים אינדוקטרינציה בעל כורחם.
כי נקעה נפשו של עם ישראל מההשחתה הפוליטית הקיצונית ומהרדיפות הפוליטיות באוניברסיטאות בישראל.