הפרופסור משה כהן אליה:
הפרופסור משה כהן אליה:
כ"ץ, בן גביר, ובג"ץ
שימו לב לטוויסט המשפטי לאור בג"ץ בן גביר. בהליך המתנהל נגד השר לביטחון לאומי ניסה בית המשפט לשרטט גבול בין אחריותו המדינית של השר לבין עצמאותה המקצועית של המשטרה, במיוחד במינויים, בחקירות ובהפעלת כוח כלפי אזרחים. נקודת המוצא היא שלמשטרה מעמד מיוחד, כי היא מחזיקה בסמכויות חקירה, מעצר והפעלת כוח, ולכן אסור להפוך אותה לזרוע פוליטית אישית של השר.
אבל האנלוגיה לצבא אינה מלאה. הרי חוק יסוד: הצבא קובע במפורש כי הצבא נתון למרות הממשלה וכי הרמטכ"ל כפוף לשר הביטחון. אין לצה"ל "עצמאות" מן הדרג המדיני בקביעת יעדי הביטחון. ועדיין, זה לא יהיה מופרך להניח שהג'ינג'י יגיש עתירה נגד כ"ץ תוך העלאת הטענה שהשר הפעיל את סמכותו "משיקולים זרים, כעונש על עמדה מקצועית או בשל מחלוקת נקודתית".
כנהוג ביוריסטוקרטיה הקיצונית הקיימת בישראל, בג"ץ עלול במקרה כזה להקפיא את המינוי, לדרוש תשתית עובדתית מסודרת ולבחון אם הופעל לחץ פוליטי פסול על שרשרת הפיקוד. הוא אף עלול לנסות לייבא אל הצבא מגבלות שפותחו ביחס למשטרה. זה יהיה מהלך משפטי מרחיק לכת, דווקא משום שהצבא כפוף במפורש לממשלה, אבל לאחר ההתפתחויות בבג"ץ בן גביר ולאור עמדת יצחק עמית בנוגע למינוי ראש השב"כ, כבר אי-אפשר לפטור תרחיש כזה כדמיון פרוע.
מי באמת קובע את מדיניות הביטחון: הממשלה או הגנרלים?