הפרופסור משה כהן אליה:
הפרופסור משה כהן אליה:
תמצית: הסערה סביב הודעת כ"ץ ב"פטריוטים" על החלפת אבי בלוט בדדו בר כליפא אינה רק מאבק על מינוי, אלא על השאלה מי קובע את מדיניות הביטחון: הממשלה הנבחרת או הגנרלים. אחרי שנים של הכלה, הומוגניות תפיסתית ומחדל 7 באוקטובר, המסר לצמרת הצבאית חייב להיות ברור: תפקידה לייעץ ולנהל את הקרב: לא לנהל מדיניות עצמאית. החטא הקדמון היה מינוי רמטכ"ל שאינו שותף לשינוי הכיוון הנדרש.
וכעת בהרחבה:
לצבא יש אחריות ברורה לשבעה באוקטובר. ראשית, בהזנת הדרג המדיני בהערכות שגויות לגבי כוונותיו של סינוואר: רצון בשגשוג כלכלי ובמניעת הסלמה; ושנית, באי-הבאת הסימנים החריגים וההתייעצויות הליליות לידיעתם האישית של ראש הממשלה ושר הביטחון בזמן אמת, ובאופן השערורייתי שבו קברניטי הצבא תפקדו בשעות הראשונות של היום הארור הזה, מתקפה שבמהלכה נרצחו ונפלו כ-1,200 בני אדם ונחטפו 251 לעזה.
כל זה קרה כי צה"ל עבר תהליך של וקסנריזציה. כך שבמקום לקדם את ערך הניצחון במלחמה, הוא קידם הכלה ואת תפיסת המצביא כמדינאי. הדבר הוביל להומוגניות תפיסתית עמוקה במטכ"ל, שכמעט כולו מזוהה עם עולם מושגים של השמאל. מבין הרמטכ"לים, סגני הרמטכ"לים וראשי אמ"ן בעשרות השנים האחרונות, רק מיעוט זעיר זוהה עם מפלגות ימין (עוזי דיין מהליכוד הוא דוגמא כמעט יחידה). זוהי תופעה הרסנית שמחייבת טיפול דחוף.
הצעד המתבקש היה למנות רמטכ"ל התקפי. זמיר אינו ממש כזה. אני מזכיר שהוא העביר מסמך לפני ההחלטה על השלמת כיבוש העיר עזה, ובו הזהיר מפני הכניסה לעיר. אבל עמדתו ה"מכילה" הייתה שגויה. הושג הסכם שמאפשר את שחרור כל החטופים ומשאיר את ישראל בעזה. כיום ישראל שולטת בכ-73 אחוזים משטח הרצועה. זמיר "מכר" לדרג המדיני התקפיות, ולא ממש עמד במילתו.
אינדיקציה טובה לשאלה אם מינוי מסוים הוא טוב היא מידת ההתנגדות שהמינוי מעורר בהגמוניה הישנה. המינויים של זיני ושל גופמן טובים, כי ההגמוניה הישנה התנגדה להם בכל תוקף. מינויו של רואי כחלון לממלא מקום נציב שירות המדינה, או מועמדותו לראשות מח"ש, טובים, כי הפרקליטות מתנגדת לו כל כך. המינוי של שרביט לראש השב"כ היה בעייתי, בדיוק משום שבהגמוניה הישנה מחאו כפיים למינוי. גם למינויו של זמיר היו מחיאות כפיים בהגמוניה הישנה. וכאן קבור הכלב.
וזה מוביל אותי לסערת החלפת בלוט ומינוי בר כליפא. אני לא רוצה להיכנס כאן לשאלה אם היה נכון מצד השר כ"ץ להכריז בתוכנית "הפטריוטים" על החלפת בלוט. אם אני מבין נכון, זמיר המליץ כבר לפני כמה חודשים למנות את בר כליפא למפקד פיקוד המרכז. אבל מסר שחייב לעבור לדרגים הפיקודיים בצבא הוא שעליהם לקדם את מדיניות הממשלה בתחום הביטחון. אין עוד מדיניות עצמאית של פקידים או גנרלים. יש להם מומחיות בניהול הקרב ובשאלות ביטחון מקצועיות, אבל אין להם סמכות הכרעה עצמאית בשאלות ערכיות ובשאלות של מדיניות רחבה. אלה נמצאות בתחום סמכותה של ממשלת ישראל הנבחרת. חובתם להציג עמדה מקצועית, להתריע ואף לחלוק, ולאחר שהתקבלה החלטה חוקית, לבצע אותה.
וכדאי להיזכר כאן באופן שבו גיל לימון ושות' קברו את חוק גירוש משפחות מחבלים, שהתקבל בשנת 2024, בדרכם המתוחכמת והמניפולטיבית. צריך גם להיזכר כיצד בהרב-מיארה קוברת את עקרון השוויון בפני החוק מדי יום ביומו, תוך הפעלה מניפולטיבית ומפלה של כוחה בתחום אכיפת החוק. הפקידים לא מבטלים חוקים, הם פשוט לא מממשים אותם. והם עושים זאת במחשכים.
אילו היו ממנים רמטכ"ל כמו זיני או גופמן, היינו מקבלים מינויים מתאימים בצבא, ולא כאלה שממשיכים לשכפל את ההגמוניה הישנה ואת הרוח ה"מכילה" שלה. זה היה החטא הקדמון, וכעת השר כ"ץ נאלץ לתמרן מינויים מול רמטכ"ל לעומתי, מה שמקטין את סיכויי הצלחתו.
והערה לסיום: ההליך בבג"ץ בן גביר והחלטות הביניים שניתנו בו עלולים לשמש בסיס לעתירה דומה גם נגד כ"ץ. אני לא אופתע אם הג'ינג'י ושאר הדילרים של היוריסטוקרטיה יגישו עתירה לבג"ץ בעניין הזה, וינסו להחיל גם כאן את העקרונות שהם מבקשים לקבוע בעניינו של בן גביר. ואם כ"ץ יתנגד, תוגש עתירה חצופה נוספת לחייב את ראש הממשלה לפטר את שר הביטחון, על משקל העתירה שהוגשה נגד בן גביר. ראו הוזהרתם!