הפרופסור משה כהן אליה:

הפרופסור משה כהן אליה:

‏מיכל אגמון-גונן היא שופטת. וכשופטת היא אמורה להרחיק את עצמה מכל פעילות ציבורית שהיא שנויה במחלוקת. אז כבוד השופטת מצויה בקבוצת וואטספ שבה היא ממליצה על עורכי דין שמופיעים בפניה (עורך דין תומר ורשה, מומחה בתחום ההגירה), ועכשיו ראו איך היא נותנת הוראות הפעלה בקבוצה של עורכות דין של שדולת הנשים, בה חברות 516 עורכות דין.

‏נושא השיחה: שילוט רחוב של המרכז האקדמי למשפט ולעסקים שאגמון גונן לא אהבה, ורצתה שהשילוט יטופל ויוסר, כך לפי אבישי גרינצייג. שימו לב לשיח:

‏עורכת דין א' הגיבה לה: ״בא לי לקרוא לחרם״.

‏עורכת דין ב' תורמת לשיח: ״לא להאמין שזו המודעה של המרכז האקדמי למשפט ולעסקים...״

‏ועורכת דין ג' קפלניסטית מהסוג הרעיל במיוחד, שאפשר למצוא במחוזות של עמי דרור בואכה נאוה רוזוליו מוסיפה: ״להזכירכן שזה כור מחצבתו של הפרופ' הרעיל משה אליה״.

‏מישהו יכול להסביר מדוע שופטת פורקת כל עול, שמפירה באופן סידרתי את כל כללי האתיקה של השופטים, ממשיכה לכהן ולשלוט על מדיניות ההגירה של מדינת ישראל?

‏רק יוריסטוקרטיה מופרעת כמו ישראל מאפשרת לטרלול יוריסטוקרטי כזה להתקיים, ושום דבר לא קורה. כשכולם יודעים שהשופטת הזו מזמן היתה צריכה למצוא את עצמה כאקטיביסטית פוליטית בארגוני השמאל הרדיקלי בחברה האזרחית בישראל.