הפרופסור משה אליה כהן:
הפרופסור משה אליה כהן:
איננו יודעים עדיין את הפרטים המדויקים סביב אירוע הטרור בחוות גלעד. אבל יש משהו בהוראות הפתיחה באש בישראל שאינו מספק הגנה טובה דיה לביטחון האזרחים, ומחיל את הדגם של "הפרת סדר" על אירוע טרור. וגם כאן יש למערכת המשפטית אחריות, למרות שהיא אלופה בלקחת כוח ולברוח מאחריות כשקורה אסון.
פרופ' יואב דותן תיאר במחקריו את מנגנון "קדם-בג"ץ": פרקטיקה בלתי פורמלית, שלא נולדה מכוח חוק, שבאמצעותה מחלקת הבג"צים ביררה תלונות נגד רשויות עוד לפני הגשת עתירה. דותן הראה כיצד המחלקה הפכה מיחידת ייצוג למרכז עצבים של קבלת החלטות, וכיצד הסדרים ופשרות מאחורי הקלעים אפשרו לבג"ץ להשפיע על מדיניות בלי לתת פסק דין.
אני מכיר את המערכת גם מבפנים. הייתי מתמחה של עו"ד נילי ארד, שבתקופתה כמנהלת מחלקת הבג"צים התמסד מנגנון קדם-בג"ץ עוד בשנות התשעים. זה היה מקור כוח אדיר: גוף שאינו בית משפט, ללא הליך ראייתי ופומבי, יכול היה לדרוש הסברים, לעכב החלטות ולכוון מדיניות – מכוח האיום שהעניין יגיע לבג"ץ.
עם הזמן בג"ץ התחיל לחדור לתחום הפעילות הצבאית המבצעית, ברמה שאין לה תקדים בשום מדינה על פני כדור הארץ. כך, בזמן מבצע חומת מגן, דן בג"ץ בעתירות הנוגעות למצור על כנסיית המולד, לאספקת מזון ותרופות, לפינוי גופות ולהכנסת צוותים רפואיים. בית המשפט הצהיר שאינו מנהל את הלחימה או את המשא ומתן, אך עצם הדיון בזמן אמת והוצאת צווים במהלך הפעילות המבצעית הפכו אותו לשחקן בתוך האירוע.
כי אין סמכות בלי אחריות. וכשנותנים לחתול היוריסטוקרטי לשמור על השמנת, למשל בוועדות חקירה ממלכתיות, מקבלים טיוח של האחריות של המשפטנים. כך קרה בעניין ועדת החקירה בנוגע להר מירון, שהתעלמה מפסיקת בג"ץ שהגבילה את יכולתה של המדינה להסדיר את הבטיחות במתחם רשב"י; וכך גם גם יקרה בועדת החקירה "הממלכתית" שעמית ירצה למנות, שתצטרך להתייחס גם להוראות הפתיחה באש בגדר עזה בשנת 2018 – שם אמנם בג"ץ דחה את העתירה, אבל מנגנוני היוריסטוקרטיה פעלו מאחורי הקלעים והובילו לכך שהצבא אימץ הוראות פתיחה באש "מחמירות", עד שאותו טנקיסט אומלל בשבעה באוקטובר לא ידע אם הוא יכול לירות על העזתים שנכנסו לישראל כדי לבזוז, לאנוס ולרצוח את בני ובנות ישראל.