מושיק קוברסקי: בג"ץ כארבינקא, רק פחות חביב
מושיק קוברסקי: בג"ץ כארבינקא, רק פחות חביב
יכולתו של השופט גרוסקופף לפסול ברוב של 1:0 הוראת שעה(!) של הכנסת ברוב מיוחס לאחר אין ספור ישיבות ודיונים, העלתה בזיכרוני את המערכון הקלאסי של אפרים קישון.
לטובת הצעירים בינינו שלא מכירים, הנה גירסא מקוצרת במקצת.
"ישבנו בבית-הקפה, אני וארבינקא, ליד שולחן קטן, והזמן חולף בלי הרף. טוב – אמר ארבינקא לבסוף – נשחק פוקר.
לא – עניתי – אני שונא קלפים.
מי מדבר על קלפים כאן? – התכוונתי לפוקר יהודי. ארבינקא לי הסביר: משחקים את הפוקר היהודי בלי קלפים כלל, במוח הצלול בלבד, כיאות לעם הספר. אחד חושב על מספר ומי שחשב על מספר גבוה יותר – מנצח. הענין הוברר במהרה. שמנו על השולחן חמישה גרושים שנינו, והתחלנו לחפש מספר. אחרי שעה מקץ ארבינקא הודיע שהוא מוכן.
כן – אמרתי – גם אני.
הכרז על מספרך! – כך ארבינקא.
אחד-עשר – אמרתי.
שנים-עשר – אמר ארבינקא ולקח את הכסף. מאד כעסתי על עצמי, משום שכל הזמן חשבתי על ארבע-עשרה, ואני לא יודע למה ירדתי לאחד-עשר. שמע – פניתי אל ארבינקא – מה היה קורה אילו הייתי אומר ארבע-עשרה?
מה השאלה? – אמר ארבינקא – הייתי מפסיד. אבל זהו בדיוק הקסם של הפוקר: אף פעם אינך יודע איך הדברים יתגלגלו. אבל אם העצבים שלך לא עומדים בהימור קטן, אולי מוטב שנפסיק. בלי לומר מילה נוספת שמתי על השולחן עשרה גרוש. ארבינקא עשה כמוני. חשבתי היטב והכרזתי: שמונה-עשר!
לעזאזל! – אמר ארבינקא – יש לי רק שבע-עשרה! לקחתי את הכסף לכיסי וצחקתי בשקט. ארבינקא לא חלם שאלמד כל כך מהר את תרגילי הפוקר היהודי.
(המשחק ממשיך, הסכומים עולים, ארבינקא ממציא חוקים חדשים: "קונטרה", "רה-קונטרה", "פאגאט" וכו'. בסוף, כשהבנק מגיע לעשרות לירות, ארבינקא מכריז "אלטימו!" ומנצח.)
...ארבינקא ליטף את שערותיי בהבנה וביאר לי שהשחקן המצליח להכריז ראשון על "אלטימו" מנצח בכל מקרה, בלי קשר למספרים. בשלב מסוים, אחרי שהפסדתי הרבה, הכרזתי:
מאה אלף!
ארבינקא: אלטימו! לקח את הכסף. התחלתי לבכות. ארבינקא ליטף אותי ואמר: לפי חוקי הויל (Hoyle), מי שמכריז ראשון "אלטימו" מנצח תמיד. זה בדיוק העיקרון של הפוקר...
מצחיק אבל עצוב.